הרב מייזלִישׁ כּהֵן כְּרַב בְּעִיר וְיָצָען שְׁבְהוּנְגֶרְיָה, וְנִלְקַח לְאוֹשִׁוֹייץ בְיַחַד עַם קְהָל עדתו. כך כָךְ הוּא כּוֹתָב: "החיים בְאוֹשִׁוֹץ דְרְשׁוּ מָאתָּנוּ מִסִירוּת נָפְשׁ. לְמָה לְקוּם כִּבֹּקֶר? כְּדִי לְעֲבֹד יום נוֹסֶף עֲבוּר ר הַשוֹנְאִים הַגָּדוֹלִים בִיוֹתֵר שָׁלְנוּ? כְּדֵי לֹהִיוֹת רָעָב בְּמַשֶׁךְ יוֹם נוסף? לְעֲבֹר שׁוּב הַשְׁפְּלוֹת? אַתָּה קָם בְּבֹקֶר. וּבְטְרָם אַתָּה פו פוֹקַחַ אֶת עֵינִיךְ, אַתָּה ה נִזְכָר שָׁ שְׁכְבָר אֵין לְךְ אשה וילדים דים, וְכָל מָה שְׁמִּתְכְנָן לְךְ הַיּוֹם אַלוּ רַק מַכּוֹת וְענויים שָׁנּוּעַדוּ לְשַׁכֵּר צְלָם אַנוש... מאמין "לְכְלָם הָיָה קְשָׁה, אַךְ לְאָדָם בַּעַל אֶמוּנָה הָיָה בְּכָל זאת פָּחוֹת קְשָׁה. יְהוּדִי לֹא יָדַע לְמָה קְרָה מַה שְׁקְרָה, אַךְ הוּא יָדַע שָׁהַקַבְ"ה יוֹדֵעַ מַה שָׁהוּא עוֹשָׂה. בְכֹחַ הָאֵמוּנָה הַיּוֹ נִתַן הָיָה לְהַמְשִׁיךְ לְחִיוֹת. אַלוּ שָׁנָם אַמוּנָה לֹא הָיְתָה לָהֶם - נִשְׁבְּרוּ הַרְבֵּה יּוֹתֵר מָהֵר. "בְּאוֹשויץ, מְשִׂימָת חִיִּיו שָׁל כָּל יָהוּדִי הָיְתָה לְהִתְחַוּק בְּבְטָחוֹן כָּה' יִתְבָרַךְ וּלְהַאֲמִין שְׁכָּל מַה שְׁנַעֲשֶׂה הוּא בְּהַשְׁנָחָתוֹ יִתְבָּרְךְ שְׁמוֹ. לְדַעַת שָׁאַף שְׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים וּמְבִינִים בְלָל מָה זֶה וְעַל מָה זֶה, הַנְנוּ מַתְחִזְקִים בָאֵמוּנָה שְׁהַקְבָ"ה יוֹדֵעַ הַכֹּל, וְכָךְ צְרִיךְ לֹהִיוֹת. "וְרָאִינוּ הָרְבֵּה פְּעָמִים בְּאוֹשְׁוִיץ, שָׁמִי שָׁנָפֶל מַהִבְטָחוֹן וְאָמַר: אַנַחנוּ אַבוּדִים וְלֹא נְצֵא מִכָּאן בְּחִיים' – לֹא הָיָה לוֹ סוֹף טוֹב, כִּי מָצָאוּ אוֹתוֹ שָׁאבֶד עַצְמוֹ לְדַעַת, רח"ל".
הרב מייזלִישׁ כּהֵן כְּרַב בְּעִיר וְיָצָען שְׁבְהוּנְגֶרְיָה, וְנִלְקַח לְאוֹשִׁוֹייץ בְיַחַד עַם קְהָל עדתו. כך כָךְ הוּא כּוֹתָב: "החיים בְאוֹשִׁוֹץ דְרְשׁוּ מָאתָּנוּ מִסִירוּת נָפְשׁ. לְמָה לְקוּם כִּבֹּקֶר? כְּדִי לְעֲבֹד יום נוֹסֶף עֲבוּר ר הַשוֹנְאִים הַגָּדוֹלִים בִיוֹתֵר שָׁלְנוּ? כְּדֵי לֹהִיוֹת רָעָב בְּמַשֶׁךְ יוֹם נוסף? לְעֲבֹר שׁוּב הַשְׁפְּלוֹת? אַתָּה קָם בְּבֹקֶר. וּבְטְרָם אַתָּה פו פוֹקַחַ אֶת עֵינִיךְ, אַתָּה ה נִזְכָר שָׁ שְׁכְבָר אֵין לְךְ אשה וילדים דים, וְכָל מָה שְׁמִּתְכְנָן לְךְ הַיּוֹם אַלוּ רַק מַכּוֹת וְענויים שָׁנּוּעַדוּ לְשַׁכֵּר צְלָם אַנוש... מאמין "לְכְלָם הָיָה קְשָׁה, אַךְ לְאָדָם בַּעַל אֶמוּנָה הָיָה בְּכָל זאת פָּחוֹת קְשָׁה. יְהוּדִי לֹא יָדַע לְמָה קְרָה מַה שְׁקְרָה, אַךְ הוּא יָדַע שָׁהַקַבְ"ה יוֹדֵעַ מַה שָׁהוּא עוֹשָׂה. בְכֹחַ הָאֵמוּנָה הַיּוֹ נִתַן הָיָה לְהַמְשִׁיךְ לְחִיוֹת. אַלוּ שָׁנָם אַמוּנָה לֹא הָיְתָה לָהֶם - נִשְׁבְּרוּ הַרְבֵּה יּוֹתֵר מָהֵר. "בְּאוֹשויץ, מְשִׂימָת חִיִּיו שָׁל כָּל יָהוּדִי הָיְתָה לְהִתְחַוּק בְּבְטָחוֹן כָּה' יִתְבָרַךְ וּלְהַאֲמִין שְׁכָּל מַה שְׁנַעֲשֶׂה הוּא בְּהַשְׁנָחָתוֹ יִתְבָּרְךְ שְׁמוֹ. לְדַעַת שָׁאַף שְׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים וּמְבִינִים בְלָל מָה זֶה וְעַל מָה זֶה, הַנְנוּ מַתְחִזְקִים בָאֵמוּנָה שְׁהַקְבָ"ה יוֹדֵעַ הַכֹּל, וְכָךְ צְרִיךְ לֹהִיוֹת. "וְרָאִינוּ הָרְבֵּה פְּעָמִים בְּאוֹשְׁוִיץ, שָׁמִי שָׁנָפֶל מַהִבְטָחוֹן וְאָמַר: אַנַחנוּ אַבוּדִים וְלֹא נְצֵא מִכָּאן בְּחִיים' – לֹא הָיָה לוֹ סוֹף טוֹב, כִּי מָצָאוּ אוֹתוֹ שָׁאבֶד עַצְמוֹ לְדַעַת, רח"ל".
בְכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, מוֹעַד וְחַן, תִקְנוּ לָנוּ חֲזַ"ל אֶת אֲמִירָת הַהַלְל, לְהוֹדוֹת לְשִׁבֵחַ וּלְהַלֵל לִקְבָ"ה, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִימָנוּ וְהִגִיעָנוּ לִזְמַן הַזֶּה. לְשֵׁם זאת בָחָרוּ הַם לְהִשְׁתַמַשׁ בַפְּרָקִים קי"ג – קי"ח מִתְהַלִים, פְרִקִים בְהֶם אָנוּ פּוֹנְשים אֶת הַהוֹדָאָה מַחַד, וְאֶת הַזְעָקָה וְהַתְפִלָה מֵאִידָךְ. דָוִד הַמֶלֶךְ ע"ה, חַיִּיו הָיוּ מַסְכַת שָׁל קְשִׁים וּרְדִיפוֹת, עֲלִיות וּמוֹרְדוֹת, אוּלָם הַצַד הַשָּׁוָה שָׁבָהֶם הוּא: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", "צָרָה וְיָנוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא". וְאָכֵן, "מִן הַמֵצַר קְרָאתִי יָהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ-ה". מִתּוֹךְ סִדְרַת שְׁעוּרִי הרה"ג רַבִּי שְׁלֹמֹה לְוָונְשְׁטֵיין שַׁלִיטָ"א עַל סֵפֶר תְּהִלִים, מְכְנָסִים בְסֵפֶר זֶה שְׁעוּרִיו עַל פְּרָקִים קי"ן - קי"ח, פַּרְקֵי הַהַלֵל, וְהַם מְחָלָקִים לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים: א. הַקְדָּמָה לִפְרֶק, בָה מְתְאָר הָרְקַע לַפְּסוּקִים, עַל פִּי דִּבְרֵי חֲזַ"ל. ב. הַבַּאוּר הַקְצָר' - בַּאוּר פְּסוּקֵי הַתְּהִלִים בְּלָשׁוֹן קְצָרָה. נ. "וְטוֹב לְעֵינַיִם' עיוּנִים וְהָאָרוֹת בַּפְּסוּקִים. ד. 'וּמָתוֹק הָאוֹר' – רַעִיוֹנוֹת וְלִקְחֵי מוּסָר הָעוֹלִים מִן הַפְּסוּקִים, בְּשִׁלוּב מְשָׁלִים וְסִפּוּרִים. שעוּרִים אַלוּ כּוֹלְלִים אֶת מִיטַב הַבַּאוּרִים, הַחדּוּשִׁים, פְּנִינִים שָׁל גְדוֹלִי הַדּוֹרוֹת עַל פַּרְקֵי הַהַלֵל, ווארְטִים נִפְלָאִים, סִפּוּרִי מוֹפַת, דְבָרִים שָׁיַעֲשִׁירוּ כָּל סְעוּדַת חַג או ראש חדש, ירוֹמְמוּ אֶת הַקוֹרְאִים שֶׁיַּרְגִישׁוּ בְּחוּשׁ אַת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְדוֹשָׁה שֶׁהַהֵם "מָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לְעֵינַיִם".
בהגיע דוד לְמִדְבַר חָרֶת, נְחַתוּ עָלָיו שָׁלשׁ צָרוֹת שונות: צַרָה רוּחָנִית - שְׁמֹסַכְתוֹ וְהָרְנוּ כָּל נב עיר הַכֹּהֲנִים. צָרָה נפשית - שָׁכָל בְּנִי משפחתו נרצחו בגלל עצה שהוא השיא לָהֶם, וְצַרְה נוּפְנִית - שְׁבִּמְקוֹם בו נמצָא אִין לִחָם וּמִים. בתוך המצב הנורא הזה, פותח דוד ואומר: "מזמור לדוד ה' רעי לֹא אַחְסָר... על מי מנחות ינהלני, נפשי ישובב יִנְחִנִי בְמעגְלִי צְדָק לְמַעַן שְׁמו". פְלֹא וְהִפְלֹא, בְּתוֹךְ מִצָב כמעט בלתי אַפְשָׁרי, עומד דָוִד וּמְתָאר אֶת מְנוּחַת הַנָּפְשׁ בָה הוא שרוין כיצַר יָכוֹל אָדָם, בּזְמַן שִׁיוֹשֵׁב שִׁבְעָה עַל כָּל מִשְׁפַחְתּוֹ, בזמַן שְׁנּוֹדַע לּוֹ שְׁמַחֲמָתוֹ נהרנו עיר שלְמָה שָׁל כֹּהנים, בְשָׁשְׁרוּי בְלֹא לְחָם וּמִים – לשיר מזמוֹר כָּזָה? התְשוּבָה היא: "ה' רעי!" ה' יִתְבָּרַךְ הוּא הָרוֹעָה אוֹתִי כְּמוֹ רוֹעָה הַמוֹלִיךְ אַת הצאן, הַדּוֹאָן שְׁלֹא יִחְסַר לָהֶם כלום. "ה' רעי – לֹא אָחָסָר". וְגַם "כִּי אֵלֶךְ בְּנִיא צִלְמָוֶת לֹא אִירָא רְע". אִיךְ? מדוע? "כִּי אַתָּה עַמָדי" - כִּי אֲנִי בְטוּחַ שְׁאַתָּה רוֹצָה בְּטוֹבָתִי, וְתוֹלִיךְ וְתַנְחָה אוֹתִי בַדְרֶךְ הַנְכוֹנָה לִי לְמַען שמך. ו"אך טוֹב וְחָסֶד יִרְדְפוּנִי כָּל יְמִי חַיִּי". בשיעוריו הנודעים של הרה"צ רבי שלמה לוינשטיין שליט"א ניתן למשש בחוש עד כמה התורה "מתוקה מדבש ונופת צופים", ובספריו נעשה נסיון להעביר את הדברים כצורתם, בבחינת "רואים את הקולות". בספר זה, "וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לעינים", מכונסים שיעוריו על ספר תהלים, פרקים י"ח ל"ד, והם מחולקים לארבעה חלקים: א. הִקְדְמָה לִפְרְק. בָה מִתְאָר הָרְקַע לפסוקים, עַל פִּי דְבְרֵי חַזַ"ל. ב. הַבֹאוּר הַקְצָר' - באור פְסוּקִי הַתָּהלִים בְּלָשׁוֹן קְצָרָה. ג. "וְטוֹב לְעינים' - עיונים וְהָאָרוֹת בַּפְסוּקים. ד. וּמָתוֹק הָאוֹר' - רַעִיוֹנוֹת וְלִקְחֵי מוּסַר הָעוֹלִים מן הַפְסוּקים, בשילוב משלים וספורים. כל אלו יחד מהווים אוצר בלום של תורה ומוסר, אשר כל אחד יוכל להחיות את נפשו במתיקותו ולהאיר את עיניו - "ומתוק האור וטוב לעינים"!
יש הטועים לחשב שָׁבְעָבָר הָיָה הַקְבִ"ה מַשְׁנִיחַ ופועל נסים וישועות, אַךְ נִשְׁתֵנוּ הָעִתּים, וְאֵין הִקְבָ"ה מַעַן וּמוֹשִׁיעַ כּבְעָבָר. כנֶגֶד טַעֲנָה זו מצטט רְבִי מֹשֶׁה פּוֹלְאק מְבָאֵר בְּסִפְרוֹ וַיְדַבֵּר מֹשָׁה' מִצְוָאָתוֹ שָׁל הַ"חֲתָם סופר": "ואל תאמרו נשתנו העתים, כי יִשׁ לָנוּ אַב זָקֵן, לֹא נְשְׁתַנָה וְלֹא יִשְׁתְנָה. רַק הַכְּלָל: יִשְׂרָאֵל בְטַח בָה', וְאָז עֶזְרָם וּמִנְנָם". וְהנָּה, בזְמַן שָׁבִית הַמִּקְדֶשׁ הָיָה קִיָּם, הִיְתָה הַהַשְׁנָחָה גְלוּיָה, אוּלָם מִשְׁחָרָב בִּית הַמִּקְדֶשׁ, עֲדִין מִמְשִׁיךְ הַקְבְ"ה לְהַשְׁנִיחַ עָלֵינוּ, אַךְ בַסֵּתֶר. דְנְמָה לִדְבָר הוּא נָס הַהַצְלָה בִּמְנַלֶת אֶסְתֵּר, שְׁנַעֲשׂוּ נסִים רְבִים שֶׁהצִילוּ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, אִךְ כְּלָם בְּדֶרֶךְ הַטְבַע וּבְהֶסְתֵּר פָּנִים. עַל כָּךְ אוֹמַר דָוִד הַמֶּלֶךְ בִּתְהִלִים (קכה, א): "הַבֹּטְחִים בָּה' בְּהַר צִיּוֹן" – אֵלֶּה שָׁנָם עַתָּה בּוֹטְחִים בָּה' כַּבְאוֹתָהּ שָׁעָה שְׁהָיָה יְהַר צִיּוֹן' – בִּית הַמִּקְדֶשׁ קִיָּם, וְאֶמוּנָתָם לֹא נִפְנְמָה מֵהֶסְתֵּר הַפְנִים, הֵם זוֹכִים בְּמִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה שָׁהַקְבִ"ה "לֹא יִמּוֹט, לְעוֹלָם יַשָׁב" – שָׁלֹא יַעַזְכֶם וְיַמְשִׁיךְ לְהוֹשִׁיעֶם בְנְסִים נִסְתָּרִים. עַד כְמָה תִּהְיֶה הַשְׁנָּחָת ה' עֲלֵיהֶם? "יְרוּשָׁלָם הָרִים סָבִיב לָהּ וָה' סָבִיב לְעַמּוֹ מַעַתָּה וְעַד עוֹלָם" – כְשֵׁם שָׁהֶהָרִים סְבִיב יְרוּשָׁלִים קְבוּעִים וְאִינָם מִשְׁתַּנִים לְעוֹלָם, כָּךְ גַם הַשְׁנָּחַת ה' קְבוּעָה לְעוֹלָם. אַךְ יִשׁ תְּנָאִי לִדְבָר: "לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַדִיקִים בְּעִוּלָתָה יְדִיהֶם". לֹא נָאֲמַר לְעֵוְלָתָה' אֶלָּא בְּעִוּלָתָה', כְּדֵי לִרְמז שָׁלֹא יִסְמְכוּ עַל עֶזְרַת בָּשָׂר וְדָם. שָׁהַמַתְפַּלֵּל לַה' וּבְמַקְבִּיל חוֹשֵׁב עַל פְּלוֹנִי שְׁיָּכוֹל לַעֲזר לוֹ אוּ עַל פַּלְמוֹנִי שָׁיָּכוֹל לְהִשְׁתִּדַּל בַּעֲבוּרוֹ - אוֹמַר לוֹ הַקְבָּ"ה: תְּנָסָה לְהִסְתַדֵר לְבַד... רַק מִי שְׁבּוֹטֵחַ בַּה' בְּכָל לְבּוֹ זוֹכֶה לְרְאוֹת אֶת עֶזְרַת ה'. בְשִׁעוּרִיוּ הַגּוֹדִעִים שָׁל הרה"ג רַבִּי שְׁלֹמֹה לְוָונְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א נְתַן לְמַשִׁשׁ בְּחוּשׁ עַד כַּמָּה הַתּוֹרָה "מְתוּקָה מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוֹפִים", וּבִסְפָרָיו נַעֲשָׂה נִסָיוֹן לְהַעֲבִיר אֶת הַדְּבָרִים בְּצוּרָתָם, בִּבְחִינַת "רוֹאִים אֶת הַקוֹלוֹת". מתאר בְּסֵפֶר זָה, "וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם", מְכְנָסִים שִׁעוּרִיו עַל סֵפֶר תְּהִלִים, עַל ט"ו שִׁירִי הַמַּעֲלוֹת פְרַקִים קכ-קלד וְהֵם מְחָלְקִים לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים: א. הַקְדְמָה לִפְרְק, בָהּ הָרְקַע לַפְּסוּקִים, עַל פִּי דִּבְרֵי חֲזַ"ל. ב. הַבָּאוּר הַקְצָר' – בַּאוּר פְּסוּקִי הַתְּהִלִים בְּלָשׁוֹן קְצָרָה. ג וְטוֹב לְעֵינַיִם' – עיוּנִים וְהָאָרוֹת בַּפְסוּקים. ד. וּמָתוֹק הָאוֹר' – רַעִיוֹנוֹת וְלִקְחִי מוּסָר הָעוֹלִים מִן הַפְּסוּקִים, בְּשׁלוּב מִשְׁלִים וְסִפּוּרִים. כָּל אֵלּוּ יַחַד מְהֵוִים אוֹצָר כָּלוּם שָׁל תּוֹרָה וּמוּסָר, אֲשֶׁר כָּל אֶחָד יוּכַל לְהַחִיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ בִּמְתִיקוּתוֹ וּלְהָאִיר אֶת עֵינָיו – "וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לְעֵינִים"!